מי צריך תעודת בתולים

מי צריך תעודת בתולים

האיסלאם הרדיקלי הפך לאיום הרציני ביותר על המשטרים הערביים, שהחלו להקדיש משאבים רבים למלחמה בפסקי ההלכה הקיצוניים

לינדה מנוחין
1/11/2010 5:14
 תגיות: איסלאם קיצוני,טרור איסלאמי

בדרכי להרצאה בארצות הברית עצרתי בשדה התעופה של עמאן. זו הייתה הזדמנות טובה להצטייד בשלל ירחונים מהעולם הערבי-חומר קריאה אידאלי עבורי לפוגג את שעות הטיסה הארוכות. אבל לא רק. זו הסוואה נהדרת לישראלית המבקשת להיטמע בתוך סביבה ירדנית טהורה. בירחון המצרי הנפוץ "רוז אל-יוסף" הופתעתי לגלות כתבת תחקיר נועזת על תעודה רפואית המעידה על בתולים, שבחורות העומדות להינשא נדרשות להראות לבעל לעתיד. זו עדיין התעודה החשובה ביותר עבור כל אישה בעולם הערבי: הוכחה לטוהר הכלה.



מדובר בגרסה "מודרנית" שמחליפה את הגרסה הישנה של הוכחת הבתולים אחרי ליל הכלולות הראשון. הדרישה הזו ממחישה יותר מכל את הקרע שבו שרוי העולם הערבי בין שני קטבים מנוגדים: מודרניזם ורדיקליזם. הסממנים המודרניים לכאורה טומנים בחובם ערכים שהחברה הערבית עדיין לא עיכלה. לא פלא שהמזרחן הדגול פרופ' ברנרד לואיס רואה ב"מודרניזציה" את העוול הגדול ביותר שהביא האימפריאליזם על העולם הערבי במאה ה-20.



בימים אלה סגרה מצרים כמה תחנות לווייניות דתיות עם נטיות רדיקליות. הצעד גרר ביקורת אך גם שבחים. הביקורת כוונה לסתימת הפיות שבה נוהג השלטון כלפי קולות המחאה, כשהוא נמנע מנקיטת צעדים זהים כלפי תחנות מודרניות כמו רוטאנה, הגרסה הערבית לרשת המוזיקה "אם טי-וי".



המהללים מציינים את הצורך בריסון תופעה ההולכת ומתחזקת בקרב אנשי דת שמסיתים את הנוער למעשי התאבדות בשם האיסלאם באין מפריע ומדרדרים את החברה לתקופת החושך.



המלחמה בפסקי ההלכה

התחנות הדתיות פרחו כמו פטריות אחרי הגשם, ואנשי דת מפיקים ומפיצים דרכן פסקי הלכה המסיתים לאלימות, כמו זה שמתיר לגבר נשוי להכות את אשתו אם היא מסרבת לו. בעיני הליברלים הערבים מדובר בחטא כפול: תחנות אלה לא רק משחיתות את פני האיסלאם ושוללות אפשרות קדמה, אלא גם מפנות משאבי צדקה למימון יחסי ציבור של האיסלאם הפוליטי הרדיקלי. אולם ממשלות ערב חוששות מהתערבות בוטה פן תואשמנה בסתימת פיות, והתקשורת הליברלית בחרה להימנע מלנהל מלחמה בעניין.



האיסלאם הרדיקלי הפך לאיום הרציני ביותר על המשטרים הערביים בעת החדשה. בכך הוא מחליף את האיום הצבאי במחצית השנייה של המאה ה-20,



שהייתה זירה להפיכות צבאיות רבות. המלחמה בפסקי הלכה תופסת מקום חשוב בארגז הכלים של מדינות ערב. בסעודיה הגביל המלך הפקת פסקי הלכה לצוות מצומצם של 20 תיאולוגים. במצרים הזכות הבלעדית ניתנה למוסד אל-אזהר. לאחרונה גברה החשיפה של תיאולוגים מתונים בערוצי טלוויזיה ממלכתיים.



על פניו, האיסורים עשויים להועיל במידה מוגבלת, כיוון ש"מים גנובים ימתקו". אין ספק כי לטווח ארוך, כוחו של החינוך חזק יותר מכוחו של החוק. המסר הזה החל לחלחל גם במערב. טיפול באמצעות מעצרים, סיכול מעשי אלימות וענישה, יכולים להשיג תוצאות אד-הוק, אך רק חינוך משפיע על תהליכים מתחת לפני השטח.


http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/173/006.html