שיר של שרית חדד בבגדד

פרסם במעריב  31/5/2010
במסגרת פסטיבל הסטודנטים שנערך לפני כשלושה שבועות באוניברסיטת בגדד עלתה לבמה עיראקית בת 21, ראשה עטוף צעיף. היא פצחה בשיר "אהבה בתוכי" של שרית חדד תוך תשואות סוערות של הקהל. מדהים? גם עבורי? בשנת 1971, זמן קצר אחרי שברחתי מעיראק לישראל, פתחה אותה אוניברסיטה, אוניברסיטת בגדד, קתדרה ללימודי שפה וספרות עברית, כדי להכשיר אנשים מיומנים לעבוד בשרותי הביטחון ובמשרד החוץ העיראקי בזמן שלטון הבעת'. הקתדרה הזו ממשיכה לתפקד גם בימים אלו. היא מונה כשלושה תריסרי מורים, נוצרים ומוסלמים ששוקדים על מלאכת העברת הקורסים השונים בקריאת עיתונות, ספרות, שירה עברית ופולקלור. מצד שני, לימוד השפה העברית, כמוהו כלימוד פרסית, הפך לנושא שנלמד רק על ידי הדחויים מחוגי הלימוד של שפות אירופאיות. לא רק שמעמדו של החוג ירד בשל חוסר הצעות עבודה, אלא שהלימוד הינו תיאורטי ללא תרגול, בהעדר נוכחות של יהודים.

אוניברסיטת בגדד, זכורה לי כזירה פוליטית ממנה התרחקו עמיתי הסטודנטים היהודים כמו מאש. שירה פומבית במקום כזה, ועוד בשפה העברית, מלמדת על תופעה חדשה של פתיחות בקרב הדור הצעיר במדינות ערב. התופעה הזו אינה יחודית לעיראק בלבד. גם בכווית רואים ניצנים שלה. בראיון לתחנת הטלביזיה אלערבייה –הנחשבת למתונה- אמרה אמה, זמרת כוויתית, שאיננה מוצאת פסול בכך שהיא שרה במועדוני סטודנטים בארצה את שיר "הווה נגילה". אמה נתלתה באילנות גבוהים והזכירה שמדובר בשיר שביצעה בעבר דלידה, הדיבה הצרפתייה ממוצא מצרי. היא הסבירה שמדובר בפולקלור שאינו קשור לנושא פוליטי.

כמי שחוותה פרק חיים קשה תחת משטר הבעת' בעיראק, תופעת השירה מסמלת בעיני בגרות המאפשרת הפרדה בין פוליטיקה לתרבות מחד ומאידך סובלנות לשונה ולזולת. באותם ימים אפלים, זכורה לי סדרה "הכר את האויב" ששודרה בכווית ועיראק המציגה את היכולות של ישראל וריתקה קהל רב, שהיה צמא למידע על ישראל. באותם זמנים לכל תו הייתה בהכרח משמעות פוליטית. היום בעידן הדיגיטלי נסדק החיץ ונפתחו אפשרויות רבות בפני הצרכן הערבי שצמא לדעת. תחושה זו התחזקה אצלי במפגש לפני מספר שבועות עם עיתונאים ערבים במסגרת כנס לשיפור הדיווח העיתונאי על המזה"ת בלונדון. על אף זהותו הישראלית, איתי אנגל מערוץ 2, זכה בו לתשומת לב רבה ע"י קולגות ערבים ובכללם עיתונאים עראקים. הם שיבחו אותו על כך שהעלה על סדר היום את הנושא של חיסול קרוב למאתיים עיתונאים שדיווחו מהשטח על הנעשה בעראק.

במעמד חלוקת הפרסים, בנוסף לאיתי, הוענקו פרסים לעוד שני עיתונאים ישראלים, לצד עיתונאים ערבים, פלסטינים ואנגלים על פועלם כדי לחשוף את האמת ולקירוב השלום במזרח התיכון. החגיגה התנהלה במועדון אוקספורד וקמברידג', ברוב פאר והדר, בחסותו של שיח' מוחמד בן עיסא אל ג'אבר, טייקון סעודי, החולש על אימפריה של עסקים חובקי עולם. נעים היה לראות פטרון ערבי שמזה שבע שנים מקדם שלום והבנה בין העמים.

השירה העברית בעיראק וכווית, ומפגשי העיתונאים הערבים והישראלים, מראים לנו כי יש פנים רבות לעולם הערבי. אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים נוכח התסכול המתמשך ממשבר ההנהגה באזור . אנחנו חיים בעידן של חברה אזרחית בה הערוצים הלא פורמליים הם עדיין האופקים היעילים ביותר להידברות על בסיס שווה. עוד לא אבדה תקוותנו.



היפהפיות לפרלמנט העראקי

על אף המצב הבטחוני, עיראק חוגגת ערב הבחירות לפרלמנט. לא מפתיעה התכונה הכלכלית המורגשת בכל מקום בעיקר בשל הוצאות על קמפיינים בשווי 500 מליון דולר. החגיגה הדמוקרטית מלווה בג'ינגלים, ושירים בערבית לטובת עשרות מפלגות המתמודדות על 351 מושבים בפרלמנט, מתוכם הוקצו 25% לנשים. גברים רבים, בתוכם שוטרים ואנשי צבא, מוצאים עצמם עוצרים להצטלם ליד הפוסטרים של הדיבות בחוצות בגדד. אין ספק שמדובר בחידוש האריזה של מועמדות ששם דגש על ההופעה החיצונית ולא רק המסרים. פירוז חאתם היא מועמדת בולטת, לא רק ביופיה, מתוך 1800 נשים המתמודדת על 80 מושבים בפרלמנט. היא רצה כעצמאית וזוכה לתמיכתה של הממפלגה הכורדסתנית הלאומית.כפי שקרה אצלנו, היא מנצלת את מעמדה כדמות ציבורית ידועה ומוכרת בנוף התקשורתי לקידום אג'נגדה פוליטית. באמתחתה רקורד מרשים בהיותה האישה הראשונה בעולם הערבי שמנהלת תחנת טלביזיה אלחוריה מתוך כ-30 שמוכוונות לעיראק. היא מרבה להתראיין, חדת לשון, סמכותית ומצהירה על כוונות לשרת החלשים ולא רק הנשים. כך טוענות רוב המתמודדות. פירוז, בתחילת שנות הארבעים, אסרטיבית בעלת מראה מטופח ומוקפד כמיטב המסורת המערבית. הבדיחה שמתגלגלת כעת בעיראק, שהפרלמנט העראקי יוכל להתבלט בזכות היפהפיות שתיבחרנה. בינתיים נרשמו 14 תאונת בצומת אחד בלבד בעיר כרכוכ- העשירה בנפט- בגלל פוסטר של מתמודדת .

מספר המושבים שהוקצה לנשים מרשים בפני עצמו וגם מתוך השואת המצב אצלנו. בכנסת הנוכחית מכהנות 21 ח"כיות כלומר על כל 6 ח"כים יש ח"כית אחת, לעומת ח"כית אחת על כל ח"כ במדינה המובילה ביצוג הנשים : רואנדה

עיראק עברה תהפוכות מאז שזכתה לעצמאות מהאנגלים ב-1921 וכבר בסוף שנות החמישים שירתה אישה בממשלת עיראק. מצבה של האישה העראקית הורע במשך השנים. עקב המלחמות ההרתפתקניות של סדאם להגדיל שליטה במפרץ הפרסי, רבות נאלצו לבקש מקלט בירדן השכנה, אחרי שהלכו הגברים למלחמות שמהן לא שבו. רבות מהנשים העראקיות, חילוניות בעקירון, הגיעו לפת לחם ונאלצו לעסוק אף בזנות הרחק מהבית, במדינות שכנות, כדי לקיים משפחה.

קרוב לשני מליון עראקים ,בעלי זכות בחירה, יטלו חלק בבחירות ב- 16 מדינות זרות. קהילות אלה של משכילים ובוגרי דמוקרטיות מערביות הם בעלי מודעות פוליטית גבוהה. רבים ישמחו לשוב הביתה בתנאים מתאימים ובחלקם נשים .אין ספק אמרתו של מחמוד דרוויש, הסופר הלאומי הפלסטיני שרירה בעיניהם:" מולדתי איננה מזוודה ואני אינני נוסע" .

מתוך פסיספס רב של 6000 המתמודדים, זיהיתי תלמיד לשעבר בביה"ס שבו למדתי בבגדד, פרנק עיני, המתגורר בלונדון. הוא אף היה שר התחבורה בממשלתו של עלאוי.

הבחירות האלה מתוארות כהסטוריות וגורליות. אין צפי לניצחון מפלגה אחת ברוב המושבים. השאלה המטרידה היא האם תצלח עלייתה של קואליציה יציבה שתוכל לתמרן בין הכוחות והאינטרסים המנוגדים שפועלים בתוך עיראק תוך כיבוש השד העדתי שפרם את המרקם החברתי ? בחירות אלה יכריעו במידה לא קטנה גם את דמות המפה האזורית וישראל בתוכה

פורסם במעריב 6/5/2010-הכישלון של חמאס

בתקשורת הערבית לועגים לנשק החדש של הארגון: סרטים מצוירים. הפרשנים מזכירים לתושבי עזה את המחיר שאותו הם משלמים על פעולותיו

חמאס מוצא עצמו מותקף שוב בתקשורת הערבית. אין זו הפעם הראשונה, והפעם הלעג מופנה כלפיו ביתר שאת. הסיבה היא הנשק החדש שבו הוא תוקף את ישראל: סרטים מצוירים, כפי שמכנה אותם הפובליציסט עבד אל-רחמן אל-ראשד בעיתון "א-שרק אל-אווסט". לאחרונה הפיץ חמאס בישראל סרטון מצויר על גלעד שליט במטרה לסחוט רגשות מהציבור הישראלי ולהגביר את הלחץ על ממשלתו.

הסרטון הזכיר לאל-ראשד את המהלך הפתטי של שליט עיראק לשעבר סדאם חוסיין במלחמת המפרץ, שניסה להכשיל את המתקפה נגדו באמצעות דעת הקהל במערב. סדאם הצטלם אז עם ילד קטן כשהוא מלטף את ראשו. תמונה מחליאה שזכורה לנו היטב, המייחסת נאיביות יתר לעולם המערבי. הכותב תוהה אם ישראל תשלח סרטון תשובה המראה את אנשי חמאס מתהלכים ברחובותיה הריקים של עזה, כשהציבור גווע ברעב ובצמא.

לא נעלם מעיני הערבים שהמצב שבו שרויה רצועת עזה הוא תוצר של מדיניות כושלת של חמאס, שלא מצליח להגיע להישגים גם במו"מ עם ישראל על שחרורו של שליט. לפי "א-שרק אל-אווסט", ישראל הפיקה את מלוא היתרונות מהתמשכות המשא ומתן לאורך שנים, אך בינתיים תושבי עזה משלמים מחיר כפול - הן מבחינת אספקת המזון והדלק הנשלטת על ידי ישראל, והן מבחינת ההתדרדרות במצבם של התושבים בגלל מדיניות חמאס. משתמע לעתים, גם מתוך תגובות הקוראים הערבים, שהשגת שלום בין חמאס לפת"ח קשה לא פחות מהשגת שלום בין ישראל לפלסטינים.

יחסי חמאס עם חיזבאללה ואיראן הם סדין אדום בעיני מרבית הערבים. חמאס נחשב לכלי שרת בידי השניים על חשבון האינטרס הערבי. בימים האחרונים איראן מהווה מושא להתקפות מילוליות מצד בכירים ערבים, כגון שר החוץ המצרי אבו אל-ריט בביקורו בלבנון בשבוע שעבר. אך הגדיל לעשות שר החוץ של אמירויות המפרץ, השייח' זאיד בן סולטאן. בביקורו לפני כשבוע אצל אבו מאזן ברמאללה הודיע לאיראן כי הוא רואה את טהרן, המחזיקה בשלושה איים במפרץ הפרסי, כמדינה כובשת המשתווה לכל כיבוש של אדמה ערבית באשר היא, סורית או פלסטינית.

אמירה זו באה יום אחרי תמרונים שקיימה איראן במפרץ, שמהלכיהם היו מכוונים לשכנותיה הקרובות. הצהרה תקיפה זו של שר החוץ באה להשמיט את הקרקע מתחת לרגליה של טהרן. בעיני הערבים, איראן מנצלת בציניות את הבעיה הפלסטינית להשגת דריסת רגל ויוקרה בעולם הערבי, תוך רכישת שכירי חרב כגון חיזבאללה וחמאס להשגת השפעה במזרח התיכון - זירה שאינה אמורה להתערב בה.

הבעיה הפלסטינית אינה האיום הבוער בשטח כרגע. התרחיש הדרמטי שאליו מצפות מדינות ערב נמצא דווקא באיראן שסובלת מבידוד הולך וגובר, תוך ציפייה לעונשים קרובים מצד הקהילייה הבינלאומית - או לחלופין, מעשה איראני עצמאי העלול להזיק לה לא פחות. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.