אימה, זמרת כוויתית, שרה במועדון סטודנטים שירים במבחר שפות, ובכללם את השיר הבה נגילה. אלערביה, שנחשבת תחנת טלוויזיה מתונה יחסית, עוררה מהומה גדולה סביב הכוונה המסתתרת מאחורי ביצועו של שיר עברי.
בזכות "יו טיוב", יכולתי בפעם הראשונה לצפות בצעירה ערביה בעלת מראה יאפי, המצהירה בנונשלנטיות כי הבעיה הפלסטינית אינה מעניינת אותה: "ומי אמר שפלסטין היא הבעיה של כל העולם? כך, חד וחלק, ללא שום צורך בתירוצים או בהתנצלויות.
לכוויתים יש כידוע חשבון ארוך עם הפלסטינים עוד מתקופת מלחמת המפרץ, שבה צידדו הראשונים בעיראקים, למרות העובדה שרבבות מהם הוציאו את לחמם מכווית. הם ירקו בצלחת שממנה אכלו. מעבר לכך, עמדתה של הזמרת משקפת הלך רוח השורר בקרב שכבת המשכילים הצעירה הצומחת בארצות ערב, אף כי לא בקצב שהיינו מקווים לראותו. החידוש בדבריה של אימה טמון בעובדה שאזרחית כוויתית העזה להפר את כלל האחדות של תמיכה בלתי מסויגת בפלסטין, שהעולם הערבי מנסה להפגין בפומבי. אימה הוכיחה כי בעולם הערבי, תהום מפרידה בין פומביות לפרטיות. בראשונה אין קשר בין הטקסט לסב-טקסט. מדובר במס שפתיים בלבד.
העולם הערבי עסוק עד למעל הראש בבעיות משלו, אך לעולם לא יישמע מכיוונו רמז להתנערות מן הבעיה הפלסטינית. הפלסטינים, בהיעדר מנהיג חזק, פוזלים לעבר מדינות ערב לקבלת גיבוי למאבקם הלאומי. אך הם יודעים היטב שלא משם תצמח להם ישועה. זו תבוא רק לאחר שידוד מערכות פנימי. ואולי ההצהרה ששחרר סאאב עריקאת, יו"ר המשלחת הפלסטינית למו"מ, מרמזת לראשיתה של תודעה בוגרת יותר. "אם אנחנו הפלסטינים לא נעזור לעצמנו, איש לא יוכל לעזור לנו", אמר עריקאת במצרים, כשהוא מכוון לאחדות השורות הפלסטיניות, בראש ובראשונה בין פתח לחמאס.
בהקשר זה, מעניין לקרוא את מאמרו של טארק אלחמיד, פובליציסט ועורך העיתון הפופולרי "א-שרק אלאוסט", שאינו חוסך את שבטו מחמאס. במאמר קורא אלחמיד לארגון ללמוד מן הציבור הישראלי, שלמרות כל חילוקי הדעות, הסקנדלים והשחיתויות, הוא מיטיב להתלכד סביב האינטרסים שלו. בדרך כלל, אומר אלחמיד, האויב מאחד את הכוחות. כך גם בישראל. אבל אצל הפלסטינים, קורה ההיפך מזה. איך יכול להתקוטט על שליטה מי שאין בידו השליטה על גורלו? איך אפשר לחולל הפיכה במקום שעדיין לא זכה אפילו לעצמאות?
אין קיצורי דרך אל פתרון הבעיה הפלסטינית. בראייתו של טארק אלחמיד, חמאס שהרים את הנשק נגד הפתח והפך לכלי משחק בידי איראן וחזבאללה, צריך ראשית לכול להתעלות על עצמו וליטול יוזמה ואחריות לפתרון סכסוכו שלו עם הרשות הפלסטינית. לדידו של אלחמיד, נוצרה עכשיו הזדמנות היסטורית, שאסור לפלסטינים להחמיצה, משום שבה חברו יחד אלמנטים חשובים ביותר: אמונתו השלמה של ממשל אובמה כי הביטחון הלאומי האמריקני תלוי בפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי; המשבר בין ארה"ב לישראל; ומעמדה הרעוע של ישראל בזירה הבינלאומית, שבה מופנית אליה האצבע המאשימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה