הנביא יחזקאל

לכל אורך שנות ילדותי בעיראק, עוד בטרם בא לעולם השיר הידוע "אל אל יחזקאל" בביצועה של שלישיית "החלונות הגבוהים", ציוותה אותנו אמי ז"ל, שהיתה מופקדת על תיק החינוך והמורשת בבית, לצאת לפקוד בחג השבועות את קבר הנביא יחזקאל.

שיירת מסע היתה יוצאת כל שנה בחג, לפיכך, מביתנו בבגדאד, בדרכה לקבר הקדוש השוכן בכפר אל-כִּפְל, לא הרחק מהגנים התלויים של בבל. לא היינו היחידים שעשו את הדרך לקברו של הנביא, שפעל בתקופת בית ראשון. זו היתה הילולה ססגונית שלה היו שותפים יהודים רבים בימי הקיץ החם. השיירות עברו דרך השוק הישן באל-כפל. שם הצטיידנו בנרות ובמלבושים חדשים, שאותם עטינו על עצמנו בבואנו לבקש את ברכת הנביא. עם הידלדלות האוכלוסיה היהודית בעיראק, תפסו את מקומנו המוסלמים כעולי הרגל לקברו של הנביא.

מאז נותר מתחם הקבר על תלו, ולאחרונה החלו בו עבודות שיפוץ. העבודה נעשו ביוזמתם של עיראקים שיעים, והיא התבררה כמסווה להסרת הכתובות העבריות וכיוזמה שנועדה לשנות את צביונו היהודי של האתר ולהפכו למסגד. בהודעה מטעם הממונה על הווקף השיעי בעיראק נאמר, שהרשות האחראית על העתיקות שוללת כל קשר יהודי לאתר.

הידיעה פשטה כאש בשדה קוצים בקרב יהודים יוצאי עיראק הפזורים בעולם. בראש הנרתמים לפעול עמד חתן פרס ישראל לספרות ערבית, פרופ' שמואל מורה. חוברו עצומות, נעשו פניות לאינטלקטואלים עיראקים ולשגרירי עיראק באירופה, וכל זאת כדי להותיר את צביונו היהודי של המקום. בעוד שהפוליטיקה העיראקית עסוקה במלאכת הרכבת הממשלה העתידית, בעקבות הבחירות הדמוקרטיות לפרלמנט, פרסם אחד מגדולי השיעה במדינה, איתוללה אל-שיח אל-ריכאבי, גילוי דעת בנושא. את דבריו הפנה ריכאבי, בן לשבט המתגורר לא הרחק מקבר הנביא יחזקאל, לעלי אל-סיסתאני, אייתוללה בכיר, אחד מגדולי הדור מקרב השיעה, שמרכזו בעיר הקדושה נג'ף.

באיגרתו ציין השייח אל-ריכאבי: "למעשה, קברו של הנביא יחזקאל זה, לפי מיטב ידיעתי, שייך על-פי הקדש (וקף) לקהילה היהודית בעיראק. נוסף לכך, נודע לי שהדבר נעשה ללא היתר מראש מטעם היהודים, לשפץ, לחדש ולבצע".

שמירה על צביונו של קבר הנביא יחזקאל הינה מקרה בוחן בהתייחסות העולם הערבי לעשרות קברים של נביאים יהודים ברחבי עיראק, שהיו כפופים בעבר למנהלת הווקף היהודית. הנושא מעורר שאלות רבות ביחס לגורלם של אתרים יהודים הפרוסים בחצי האי ערב בכלל, אליו הגיעו ראשוני היהודים לפני כ-3000 שנה, אך בו שורדים כיום רק יהודים מעטים, כתוצאה מהקמת מדינת ישראל וחילופי האוכלוסין שאירעו לאחריה. באיגרתו, ביקש השייח אל-רכאבי מהרשויות לעמוד לימין הצדק, היושר ושמירת הזכויות והרכוש, וזאת בהתאם לערכי האסלאם

לאור תרומתם הענפה של יהודי עיראק לארץ שבה חיו במשך אלפי שנים ושממנה גורשו כפליטים, לא מיותר לצפות למחווה שיעית כלפי אתרי המורשת שהותירו אחריהם בארץ הולדתם, דוגמת קבר הנביא יחזקאל 

ח'אלד אל-קשטיני, פובליציסט עיראקי המפרסם את טוריו בעיתון א-שרק אל-אווסט, שיבח באחרונה את יהודי עיראק וכשהוא מעלה על נס תרומה בסך שלושה מיליון ליש"ט שהרים נדבן יהודי, נעים דנגור, למימון מלגות לתלמידים עיראקים. לא היה אקט של יחסי ציבור, אלא ביטוי כן לאהבה והערכה לאותה ארץ שבה חיו אבותינו.