יש לפנינו מצב חדש, בו הצליח השטן מטהרן לאחד בין יריבים: מצד אחד ישראל, ומצד שני עיראק ויתר מדינות המפרץ והמדינות הערביות המתונות. סעודיה בונה גדר למנוע חדירה של אנשי אל-קאעידה לשטחה, וגם כוויית המתחמשת איננה שקטה לנוכח החתרנות האיראנית.
ישראל עדיין משמשת גורם הרתעה במפרץ, למרות שהרתעה זו נפגמה בעיני הערבים עקב מלחמת לבנון השנייה. בן שיחי, בקיא בענייני עיראק והמזרח התיכון בכלל, טוען שאיראן מכתרת את ישראל ואת עיראק בזרועותיה הארוכות. "לישראל אין ברירה אלא לתקוף את איראן ולגמד אותה", אמר, "כי ישראל חשופה עכשיו, יותר מתמיד, אל מול האיום האיראני, אם לוקחים בחשבון את הפוטנציאל ההרסני של אל-קאעידה שנמצא עכשיו בשלב ההתהוות".
ישראל חייבת לגשש בעדינות מתוחכמת, האופיינית לבזאר מזרחי, אחר נתיבים לעיראק, בניסיון לגבש ברית הגנה אל מול האיום האיראני. הדבר מחייב קודם כל הכנת קרקע מתאימה ויצירת תנאים נוחים עבור מדינות אלה לקיים מהלך כזה עם ישראל.
נוצר מפגש אינטרסים, המכתיב התנערות מהססמאות החלולות שהורגלו אליהם הערבים ואימוץ גישה אופרטיבית מונעת על ידי אינטרסים שיש בהם צורך קיומי. לטעמי יש מקום לפיתוח הבנות בשלב ראשון, בשאיפה להגיע לברית הגנה במפרץ - רעיון שכבר השמיע לפני שנה אמיר בחריין בפורום של הנסיכויות. זו אותה בחריין שמינתה יהודייה כשגרירה בוושינגטון.
מבחינת הערבים, אפילו הליברלים שביניהם, העולם מתייחס לישראל כאל חממה מוגנת כשמדובר במו"מ עם הפלסטינים: "אסור לפגוע בגבולות שלה". בעיני הערבים, הגיע הזמן שישראל תיחלץ מהעבר הטראומטי שלה ותעלה כיתה. להבנתם, ישראל היא כבר מדינה שמתקיימת בזכות עצמה, קיבצה את יהודי העולם אל חיקה והם מוגנים בתוך גבולותיה. ישראל חייבת ליטול על עצמה תפקיד חשוב כדי להחזיר את האיזון לאזור.
העוגה שמונחת עתה על שולחן השחקנים הנפגשים לשיחות שלום בוושינגטון היא גדולה יותר מכפי שהיא נראית. לא מדובר רק בעתיד ישראל והפלסטינים, אלא בעתיד ישראל וכל העולם הערבי המתון. אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה