גם לצד הערבי נמאס להתעסק בסכסוך

גם לצד הערבי נמאס להתעסק בסכסוך

העולם הערבי שילם מחיר כבד על ליבוי סכסוך הדמים וכיום ישנם אינטלקטואלים רבים בציבור הערבי שמבינים כי שינוי הוא אינטרס שלהם

לינדה מנוחין

14/9/2010 5:45

בניגוד ל"ברכת הדרך" שבה צייד הרב עובדיה יוסף את אבו מאזן, ושאליה הצטרף גם חמאס בדרכו שלו, דאגו אינטלקטואלים ערבים להרעיף על צוות המשא ומתן הפלסטיני ברכות כנות להצלחה בשיחות הישירות עם ישראל. כותבים ערבים מסכימים ביניהם, שלפלסטינים, שהצטיינו בהחמצת כל הזדמנות אפשרית להגיע לשלום, אין אלטרנטיבה מוצלחת יותר. פשוט אין להם מה להפסיד. העיקר שארצות הברית לא תטיל עליהם את אשמת הכישלון.

לכולם ברור שהיעדר משא ומתן פירושו היעדר תקווה, שמוביל לייאוש שיכול לגרור לעימות אזורי - עימות שאף אחת מהמדינות הערביות המתונות אינה חפצה בו, ושישרת בעיקר את איראן ושלוחותיה חיזבאללה, חמאס, פתח אל-איסלאם ואל-קאעידה.

לדידם של התומכים במגעים עם ישראל, פיגועים מתוצרת חמאס פועלים לרעת הפלסטינים בסבב השיחות הנוכחי. "תפתרו את הבעיה ותנו לנו מנוחה", אומר סמי אל-בחירי, מצרי שחי בארצות הברית. אל-בחירי, כותב קבוע באתר הערבי הפופולרי "אילאף", מסכם מסכת של תעתועים שמלווה אותו מאז ילדותו, ולה שותפים, יש להניח, עשרות מיליוני ערבים.

כבר בילדותו, מעיד אל-בחירי, שמע בדרשות ימי השישי איך מקללים את ישראל ומתפללים לאל שיאלמן את נשותיה, ייתם את בניה ויפיל את כל תושביה חלל בידי הערבים. אחר כך באו השמאלנים וייחלו לזרוק את ישראל לים. אחרי ששת הימים, באה הזמרת הלבנונית פירוז ושרה שיר געגוע לירושלים, שיר נגד ל"ירושלים של זהב", שנועד להמיס את לב האויב.

אלא שלא התפילות, לא השירה, לא ההודעות הרטוריות ולא המלחמות סייעו להביס את ישראל. גרוע מזה, במהלך שישים שנה איבדו הערבים כמעט את כל אדמת פלסטין ואת ירושלים בגלל הכיבוש וייהוד האדמות. העולם הערבי שילם מחיר כבד על ליבוי סכסוך הדמים, תוך שהוא מזניח הן את חינוך ילדיו והן את הדאגה לעתידו.

כל התנאים פועלים עתה לטובת הבריונים החדשים

תפיסה רציונלית של הסכסוך ופתרונו מופיעה במאמר הנפלא שפרסם נשיא מצרים חוסני מוברק ב"ניו יורק טיימס". במאמר מציג מוברק תובנות הלקוחות מעולם הקואצ'ינג: כדי לייצר מוטיבציה לשינוי נדרש פיתוי גדול, שיתנוסס כלפיד מול עיני הצדדים.

להבנתו, הפתרון צריך מצד אחד להעניק תחושת ביטחון לישראלי, תוך התחשבות בטראומה הגדולה של עברו, זו המעיבה על ההווה, ומצד שני להציע שלום עם כל מדינות ערב, על פי מתווה היוזמה הערבית, המבוססת על נסיגה מכל השטחים הערביים.

רוב מדינות ערב מבינות היום שאם לא תהיה פריצת דרך בסכסוך, המצב עלול להידרדר. כל התנאים פועלים

עתה לטובת הבריונים החדשים, שהגיעו לשכונת המזרח התיכון ומאיימים עליה בגזל ובהגמוניה זרה. מכאן שהרעיון לכלול במסגרת הפתרון את כל מדינות האיזור הוא תנאי הכרחי להצלחת המשא ומתן.

הסכם ישראלי עם סוריה יחלץ את זו האחרונה מחיקן של איראן וחיזבאללה, ואולי יביא קצת שקט לעיראק. שלא לדבר על סוג של רגיעה ללבנון והרגעת גל הטרור באזור כולו.

יתרה מזה, נשאלת השאלה אם בני הדור החדש בעולם הערבי, ובכללם צאצאי הפלסטינים החיים בגלות, מוכנים עדיין להקדיש מהונם וממרצם לבעיה הנמשכת כבר עשרות שנים. בצד הפלסטיני חוששים שהתשובה לכך היא שלילית.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/156/585.html