כשגרנו בשכונת בתאוין בלב בגדד, שימש אותנו בית דו קומתי עם 2 גגות, עליון ותחתון. העליון שימש להורים לשינה בלילות הקיץ החמים והתחתון שימש אותנו, הילדים. הגג העליון שימש נקודת תצפית על מפריח היונים שמראהו חקוק בזיכרוני בטרם התוודעתי לספרו הנפלא של אלי עמיר. מפריח היונים נהנה מכושר תמרון מעולה, מעשה לוליינות במהלכו יירט לחיקו יונים לא לו. לא ייפלא איפה שמפריח היונים היה משולל כל אמינות ,עד כדי כך שעדותו בבית משפט הייתה פסולה עוד בימי המישנה.
השבוע, תמונה זו עלתה בזיכרוני שוב ושוב עקב הפרחת ההצהרות שיצאו מאזורנו, לשגר ספינות לעזה לשבור את המצור. וזאת לאחר שהתברר, שהירתמותה של תורכיה למשט, הפכה למודל מוצלח לקצור תהילה ולזכות בנקודות זכות תוך פרק זמן קצר. נסר אללה ובעקבותיו איראן מיהרו לנדב ספינות למסלול עזה, אך הדבר נדחה באלגנטיות ע"י החמאס. החמאס יודע ששניהם בסה"כ נהנים מאמינות דומה למפריחי היונים בבגדד. הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון על איראן מקשות אף יותר על ביצוע משט ראוותני. בדיקת תכולת הספינה הפכה לתנאי בל יעבור. לא נשכח הבידוד ממנו סובלת איראן בעולם, כך שחסימת דרכה של ספינה איראנית ע"י ישראל לא תגרום לאף מדינה מערבית להזיל דמעה.
לצד הנזק התדמיתי שהמשט הסב לישראל, מסתמנת תובנה חדשה בקרב העולם הערבי. בניגוד לתיאוריה הגורסת רק כוח יביס את ישראל, לפנינו חוויה חדשה. להבנת הערבים פסיפס של פעילי שלום מכל העולם הצליח להבקיע מה שלא עשו כל הסיסמאות, טילי הסקאד ,שפת האלימות והאיומים של נסראללה ואחמדי נג'אד ומדיניות ההימנעות של סוריה. בשאר אסד הפריח תמיכה בלתי מסויגת במאמציה של אנקרה לחולל צדק ולגרום לכך שישראל תבוא על עונשה לדבריו.
עם שוך הרטוריקה סביב האירוע המתגלגל של המשט, עולה מחדש וביתר שאת עניין איחוד השורות בין פתח לחמאס. בעיני הפתח הוא אף חשוב בכמה מונים משבירת המצור על עזה. בינתיים הודיע מזכיר הליגה הערבית, עמר מוסא, על כוונתו להגיע לעזה אחרי ביקורו באנקרה. הוא מזהה הזדמנות פז להוביל סולחה ולרשום הישגים במגרש שמצרים לא יכלה לו עד כה. זו העונה בה מתייצבים מפריחי ההצהרות בתקווה לרשום נקודות זכות בשטח ההפקר.
פרשנים ערבים לא החמיצו את ההזדמנות לנגח את הרדיקלים המוסלמים ומפריחי הסיסמאות, שמדברים דיבורי סרק, והוליכו את עמי האזור אל אשליות במקום ניצחונות. מקומם של החמאס ונסראללה לודאי לא נפקד. לפנינו אירוע מכונן שעוד יחלחל לתודעה הערבית. ישראל תמצא עצמה אל מול סוג חדש של התמודדות המצריך דפוס חשיבה שונה מהדפוס הצבאי שהורגלנו אליו ב 60 שנים האחרונות. אז אולי מהעז עוד יצא מתוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה