אין אופציה ירדנית - מעריב 22/6/2010

פתגם עראקי אומר :" אני מדבר אליך ביתי, אך את דברי מכוון לכלתי''. המחשה לביטוי ניתן למצוא בנאום לאומה שנשא המלך עבדאללה, מלך ירדן, לפני כעשרה ימים, לרגל יום הצבא הירדני. במהלך הנאום שהוקדש בעיקרו לנושאי פנים, חזר המלך שמונה פעמים על המילה "אחדות". המקבילה הישראלית למילה ביטחון בנאום של מנהיג ישראלי! על פניו, הנאום נועד לתושבי ירדן שחלקם הגדול ממוצא פלסטיני. אך,לאמיתו של דבר, נושא "האחדות" היה מכוון לא פחות לפלסטינים בגדה המערבית ולישראלים.

המלך שלל מכל וכל את האופציה הירדנית, אותה אופציה שקיווה לטפח אריאל שרון כפתרון לבעיה הפלסטינית, באומרו:" לא משנה באילו נסיבות, לא נסכים לאף פתרון של הבעיה הפלסטינית על חשבון ירדן. לירדן לא יהיה כל תפקיד בגדה המערבית ". יחד עם זאת הבטיח המלך לא לנטוש את החובה ההיסטורית של ירדן לתמיכה בפלסטינים עד שיקימו את מדינתם על אדמתם,כדבריו. פתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחידי המקובל על ירדן.

המלך עבדאללה אף נזקק להביא לנו תזכורת ממשנת אביו, המלך חוסיין, שנטל על עצמו לפרק את הקשר האדמיניסטרטיבי והחוקי עם ההגדה המערבית ב- 1988. להל"ן התזכורת: " כל מי שמנסה לשחק באחדות הלאומית או להזיק לה , הוא אויבי עד יום הדין, והוא גם אויב של עבדאללה (הבן של חוסיין) ואויב של כל ירדנים" . האופציה הירדנית צפה ועולה כשהשיחות עם הפלסטינים נקלעות למבוי סתום.

ולמה אני בעצם מביאה את דבריו של המלך? מפני שהתקשורת הישראלית נשאבה לסערת המשט והשלכותיו, מבלי להעניק תשומת לב לדברים החשובים שלפנינו. צמרת המדינה כנראה אף היא שקועה, והחמיצה הזדמנות להפיג חששותיו של המלך בהכרזה ברורה שהאופציה הירדנית מתה מזמן. פתרון שתי המדינות כבר זכה לגושפנקה בינ"ל ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור גם בנושא עזה. ניסיון אומלל בכיוון הזה נעשה ע"י שר התחבורה, ישראל כץ. השר קרא למצרים לאחרונה, להסדיר את העברת הסחורה הימית לרצועת עזה מנמל פורט סעיד שבמצרים, ואת האווירית - דרך נמל התעופה של קהיר. למה? כדי להימנע מהתרת הסגר על עזה. אומנם עזה הייתה באחריותה של מצרים עד 1967 ,אך תוצאות מלחמת ששת הימים הביאו לכך שהנדוניה של מצרים תעבור לישראל!! הדבר האחרון שמצרים רוצה לשמוע עליו בעיתוי הנוכחי הוא שוב קבלת אחריות על עזה. הדבר עלול לחבל במאמציו של מובארכ להעברה חלקה של השלטון לבנו ג'מאל. מצרים רואה בישראל אחראית על עזה.

חובה עלינו לגלות רגישות כלפי הצרכים של שתי השכנות בכל פתרון עתידי לבעיה הפלסטינית. קונפדרציה עם ירדן ואופציה ירדנית מקומן בספרי ההיסטוריה.כמו שאומרים בערבית אללי פאת מאת, כלומר מה שהיה היה.

מפריחי היונים ומפריחי הסיסמאות- פורסם במעריב 15/6/2010

כשגרנו בשכונת בתאוין בלב בגדד, שימש אותנו בית דו קומתי עם 2 גגות, עליון ותחתון. העליון שימש להורים לשינה בלילות הקיץ החמים והתחתון שימש אותנו, הילדים. הגג העליון שימש נקודת תצפית על מפריח היונים שמראהו חקוק בזיכרוני בטרם התוודעתי לספרו הנפלא של אלי עמיר. מפריח היונים נהנה מכושר תמרון מעולה, מעשה לוליינות במהלכו יירט לחיקו יונים לא לו. לא ייפלא איפה שמפריח היונים היה משולל כל אמינות ,עד כדי כך שעדותו בבית משפט הייתה פסולה עוד בימי המישנה.

השבוע, תמונה זו עלתה בזיכרוני שוב ושוב עקב הפרחת ההצהרות שיצאו מאזורנו, לשגר ספינות לעזה לשבור את המצור. וזאת לאחר שהתברר, שהירתמותה של תורכיה למשט, הפכה למודל מוצלח לקצור תהילה ולזכות בנקודות זכות תוך פרק זמן קצר. נסר אללה ובעקבותיו איראן מיהרו לנדב ספינות למסלול עזה, אך הדבר נדחה באלגנטיות ע"י החמאס. החמאס יודע ששניהם בסה"כ נהנים מאמינות דומה למפריחי היונים בבגדד. הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון על איראן מקשות אף יותר על ביצוע משט ראוותני. בדיקת תכולת הספינה הפכה לתנאי בל יעבור. לא נשכח הבידוד ממנו סובלת איראן בעולם, כך שחסימת דרכה של ספינה איראנית ע"י ישראל לא תגרום לאף מדינה מערבית להזיל דמעה.

לצד הנזק התדמיתי שהמשט הסב לישראל, מסתמנת תובנה חדשה בקרב העולם הערבי. בניגוד לתיאוריה הגורסת רק כוח יביס את ישראל, לפנינו חוויה חדשה. להבנת הערבים פסיפס של פעילי שלום מכל העולם הצליח להבקיע מה שלא עשו כל הסיסמאות, טילי הסקאד ,שפת האלימות והאיומים של נסראללה ואחמדי נג'אד ומדיניות ההימנעות של סוריה. בשאר אסד הפריח תמיכה בלתי מסויגת במאמציה של אנקרה לחולל צדק ולגרום לכך שישראל תבוא על עונשה לדבריו.

עם שוך הרטוריקה סביב האירוע המתגלגל של המשט, עולה מחדש וביתר שאת עניין איחוד השורות בין פתח לחמאס. בעיני הפתח הוא אף חשוב בכמה מונים משבירת המצור על עזה. בינתיים הודיע מזכיר הליגה הערבית, עמר מוסא, על כוונתו להגיע לעזה אחרי ביקורו באנקרה. הוא מזהה הזדמנות פז להוביל סולחה ולרשום הישגים במגרש שמצרים לא יכלה לו עד כה. זו העונה בה מתייצבים מפריחי ההצהרות בתקווה לרשום נקודות זכות בשטח ההפקר.

פרשנים ערבים לא החמיצו את ההזדמנות לנגח את הרדיקלים המוסלמים ומפריחי הסיסמאות, שמדברים דיבורי סרק, והוליכו את עמי האזור אל אשליות במקום ניצחונות. מקומם של החמאס ונסראללה לודאי לא נפקד. לפנינו אירוע מכונן שעוד יחלחל לתודעה הערבית. ישראל תמצא עצמה אל מול סוג חדש של התמודדות המצריך דפוס חשיבה שונה מהדפוס הצבאי שהורגלנו אליו ב 60 שנים האחרונות. אז אולי מהעז עוד יצא מתוק.

בסירה אחת- פורסם במעריב 10/6/2010

תורכי יושב על הגג ומתפלל אל האל שירעיף עליו מכל טוב. מלאך מתגלה לו ומבטיח לו שיגשים לו את כל מבוקשו, בתנאי שלשכן היווני הוא יכפיל את התגמול. התורכי מבקש שיוציא לו עין אחת ובלבד להבטיח שהשכן יאבד את מאור עיני !!



בדיחה ידועה ומוכרת, אך כוחה יפה בימים אלה. ההתנהלות של ארגון החמאס בתקרית המשט תואמת את תפיסת התורכי בסיפור שלפנינו. מה התועלת המוחשית שצמחה לתושבי עזה מכל הרעיון של המשט? ממילא לא היה מחסור בסיוע הומניטארי לפי עדותו של חבר הועד המרכזי של הפתח בראיון לסוכנות הידיעות הגרמנית ותוכנה מופץ בעיתון אלקודס - אלערבי שיוצא לאור בלונדון: " הרשות הפלסטינית דואגת להעברת 200 משאיות כל יום של מזון, סחורות ודלק דרך המעברים ולא דרך רפיח"". מיותר לציין , שהדבר נעשה בסיוע ממשלת ישראל. עדות לכך, ניתן לראות בימים אלה, באיחור רב ,בתמונות המופצות באתרי האינטרנט. עדותו של איש הפתח מהווה עוד נדבך בהפרחת שקרי התעמולה של ארגון החמאס, שניצולה הציני הביא לארגון המשט הבינ"ל, לשבירת המצור ההומניטארי על עזה, כביכול ..


לו רצה החמאס לשבור את המצור על עזה, הרי שבאמתחתו היו מספר פתרונות .אחד מהם זכה להתייחסות ע"י עבד אלרחמן אלראשד , פובליציסט בעיתון אשרק אלאוסט, היוצא לאור בלונדון :"לו חמאס רצה לשבור את המצור על עזה, הדרך הקלה ביותר היא שחרור גלעד שליט!


מעבר לרטוריקה האופיינית ומוכרת בהזדמנויות אלה, לא נעלם מעיני חלק מהתקשורת הערבית הליברלית שהמשט הוא עוד סצנה דרמטית של פעולות הסחה של ארגון קיצוני המצליח ליירט את מאמצי השלום ופוגע במדינות המתונות באזור. לדידו התוצאה משרתת לא רק את החמאס, אלא גם את מחנה הימין בישראל, שלתפיסתו איננו מעוניין בוויתורים למען השלום.


החמאס עושה כל שביכולתו לתעתע בכל העולם ולהרחיק את השלום. כך הוא מנציח את סבלם של תושבי עזה, בזמן שהנהגת החמאס נהנית מהחיים הטובים. לדברי אלראשד, במקום להגיע להבנות עם הפתח ולאחד את שורות העם הפלסטיני, החמאס מוכן להקריב את עתיד העם הפלסטיני תמורת יוקרתו והאינטרסים של מנהיגיו.


לא אלמן ישראל. לצד הדרישה לקיים ועדת חקירה לחקור את תקרית המשט, נשמעים מספר קולות, לא רק מהעולם המערבי שמצדדים בעמדתנו..עיתונאי עיראקי שחי בארה"ב מצא לנכון לשמש לישראל סנגור בימים קשים אלה. תחת הכותרת " אני מכריז על תמיכתי בישראל ובזכותה להגנה עצמית ", כותב ח'דיר טאהר באתר אילאף הפופולארי בעולם הערבי , שלישראל היתה הזכות המלאה להתנגד לכניסת זרים, בלתי מזוהים ללא בדיקת דרכונים וכי איזו מדינה מתוקנת שהטרור רודף אחריה הייתה נכנעת למשט? הגדילו לעשות כורדים שהגיבו לכתבה בשאלה אם ספינה שנושאת חברי ארגון הפ-ק-ק היתה מתקבלת בפרחים ע"י ארדוגן או שמא בירי חסר רחמים???

שיר של שרית חדד בבגדד

פרסם במעריב  31/5/2010

במסגרת פסטיבל הסטודנטים שנערך לפני כשלושה שבועות באוניברסיטת בגדד עלתה לבמה עיראקית בת 21, ראשה עטוף צעיף. היא פצחה בשיר "אהבה בתוכי" של שרית חדד תוך תשואות סוערות של הקהל. מדהים? גם עבורי? בשנת 1971, זמן קצר אחרי שברחתי מעיראק לישראל, פתחה אותה אוניברסיטה, אוניברסיטת בגדד, קתדרה ללימודי שפה וספרות עברית, כדי להכשיר אנשים מיומנים לעבוד בשרותי הביטחון ובמשרד החוץ העיראקי בזמן שלטון הבעת'. הקתדרה הזו ממשיכה לתפקד גם בימים אלו. היא מונה כשלושה תריסרי מורים, נוצרים ומוסלמים ששוקדים על מלאכת העברת הקורסים השונים בקריאת עיתונות, ספרות, שירה עברית ופולקלור. מצד שני, לימוד השפה העברית, כמוהו כלימוד פרסית, הפך לנושא שנלמד רק על ידי הדחויים מחוגי הלימוד של שפות אירופאיות. לא רק שמעמדו של החוג ירד בשל חוסר הצעות עבודה, אלא שהלימוד הינו תיאורטי ללא תרגול, בהעדר נוכחות של יהודים.

אוניברסיטת בגדד, זכורה לי כזירה פוליטית ממנה התרחקו עמיתי הסטודנטים היהודים כמו מאש. שירה פומבית במקום כזה, ועוד בשפה העברית, מלמדת על תופעה חדשה של פתיחות בקרב הדור הצעיר במדינות ערב. התופעה הזו אינה יחודית לעיראק בלבד. גם בכווית רואים ניצנים שלה. בראיון לתחנת הטלביזיה אלערבייה –הנחשבת למתונה- אמרה אמה, זמרת כוויתית, שאיננה מוצאת פסול בכך שהיא שרה במועדוני סטודנטים בארצה את שיר "הווה נגילה". אמה נתלתה באילנות גבוהים והזכירה שמדובר בשיר שביצעה בעבר דלידה, הדיבה הצרפתייה ממוצא מצרי. היא הסבירה שמדובר בפולקלור שאינו קשור לנושא פוליטי.

כמי שחוותה פרק חיים קשה תחת משטר הבעת' בעיראק, תופעת השירה מסמלת בעיני בגרות המאפשרת הפרדה בין פוליטיקה לתרבות מחד ומאידך סובלנות לשונה ולזולת. באותם ימים אפלים, זכורה לי סדרה "הכר את האויב" ששודרה בכווית ועיראק המציגה את היכולות של ישראל וריתקה קהל רב, שהיה צמא למידע על ישראל. באותם זמנים לכל תו הייתה בהכרח משמעות פוליטית. היום בעידן הדיגיטלי נסדק החיץ ונפתחו אפשרויות רבות בפני הצרכן הערבי שצמא לדעת. תחושה זו התחזקה אצלי במפגש לפני מספר שבועות עם עיתונאים ערבים במסגרת כנס לשיפור הדיווח העיתונאי על המזה"ת בלונדון. על אף זהותו הישראלית, איתי אנגל מערוץ 2, זכה בו לתשומת לב רבה ע"י קולגות ערבים ובכללם עיתונאים עראקים. הם שיבחו אותו על כך שהעלה על סדר היום את הנושא של חיסול קרוב למאתיים עיתונאים שדיווחו מהשטח על הנעשה בעראק.

במעמד חלוקת הפרסים, בנוסף לאיתי, הוענקו פרסים לעוד שני עיתונאים ישראלים, לצד עיתונאים ערבים, פלסטינים ואנגלים על פועלם כדי לחשוף את האמת ולקירוב השלום במזרח התיכון. החגיגה התנהלה במועדון אוקספורד וקמברידג', ברוב פאר והדר, בחסותו של שיח' מוחמד בן עיסא אל ג'אבר, טייקון סעודי, החולש על אימפריה של עסקים חובקי עולם. נעים היה לראות פטרון ערבי שמזה שבע שנים מקדם שלום והבנה בין העמים.

השירה העברית בעיראק וכווית, ומפגשי העיתונאים הערבים והישראלים, מראים לנו כי יש פנים רבות לעולם הערבי. אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים נוכח התסכול המתמשך ממשבר ההנהגה באזור . אנחנו חיים בעידן של חברה אזרחית בה הערוצים הלא פורמליים הם עדיין האופקים היעילים ביותר להידברות על בסיס שווה. עוד לא אבדה תקוותנו.

היפהפיות לפרלמנט העראקי

על אף המצב הבטחוני, עיראק חוגגת ערב הבחירות לפרלמנט. לא מפתיעה התכונה הכלכלית המורגשת בכל מקום בעיקר בשל הוצאות על קמפיינים בשווי 500 מליון דולר. החגיגה הדמוקרטית מלווה בג'ינגלים, ושירים בערבית לטובת עשרות מפלגות המתמודדות על 351 מושבים בפרלמנט, מתוכם הוקצו 25% לנשים. גברים רבים, בתוכם שוטרים ואנשי צבא, מוצאים עצמם עוצרים להצטלם ליד הפוסטרים של הדיבות בחוצות בגדד. אין ספק שמדובר בחידוש האריזה של מועמדות ששם דגש על ההופעה החיצונית ולא רק המסרים. פירוז חאתם היא מועמדת בולטת, לא רק ביופיה, מתוך 1800 נשים המתמודדת על 80 מושבים בפרלמנט. היא רצה כעצמאית וזוכה לתמיכתה של הממפלגה הכורדסתנית הלאומית.כפי שקרה אצלנו, היא מנצלת את מעמדה כדמות ציבורית ידועה ומוכרת בנוף התקשורתי לקידום אג'נגדה פוליטית. באמתחתה רקורד מרשים בהיותה האישה הראשונה בעולם הערבי שמנהלת תחנת טלביזיה אלחוריה מתוך כ-30 שמוכוונות לעיראק. היא מרבה להתראיין, חדת לשון, סמכותית ומצהירה על כוונות לשרת החלשים ולא רק הנשים. כך טוענות רוב המתמודדות. פירוז, בתחילת שנות הארבעים, אסרטיבית בעלת מראה מטופח ומוקפד כמיטב המסורת המערבית. הבדיחה שמתגלגלת כעת בעיראק, שהפרלמנט העראקי יוכל להתבלט בזכות היפהפיות שתיבחרנה. בינתיים נרשמו 14 תאונת בצומת אחד בלבד בעיר כרכוכ- העשירה בנפט- בגלל פוסטר של מתמודדת .

מספר המושבים שהוקצה לנשים מרשים בפני עצמו וגם מתוך השואת המצב אצלנו. בכנסת הנוכחית מכהנות 21 ח"כיות כלומר על כל 6 ח"כים יש ח"כית אחת, לעומת ח"כית אחת על כל ח"כ במדינה המובילה ביצוג הנשים : רואנדה

עיראק עברה תהפוכות מאז שזכתה לעצמאות מהאנגלים ב-1921 וכבר בסוף שנות החמישים שירתה אישה בממשלת עיראק. מצבה של האישה העראקית הורע במשך השנים. עקב המלחמות ההרתפתקניות של סדאם להגדיל שליטה במפרץ הפרסי, רבות נאלצו לבקש מקלט בירדן השכנה, אחרי שהלכו הגברים למלחמות שמהן לא שבו. רבות מהנשים העראקיות, חילוניות בעקירון, הגיעו לפת לחם ונאלצו לעסוק אף בזנות הרחק מהבית, במדינות שכנות, כדי לקיים משפחה.

קרוב לשני מליון עראקים ,בעלי זכות בחירה, יטלו חלק בבחירות ב- 16 מדינות זרות. קהילות אלה של משכילים ובוגרי דמוקרטיות מערביות הם בעלי מודעות פוליטית גבוהה. רבים ישמחו לשוב הביתה בתנאים מתאימים ובחלקם נשים .אין ספק אמרתו של מחמוד דרוויש, הסופר הלאומי הפלסטיני שרירה בעיניהם:" מולדתי איננה מזוודה ואני אינני נוסע" .

מתוך פסיספס רב של 6000 המתמודדים, זיהיתי תלמיד לשעבר בביה"ס שבו למדתי בבגדד, פרנק עיני, המתגורר בלונדון. הוא אף היה שר התחבורה בממשלתו של עלאוי.

הבחירות האלה מתוארות כהסטוריות וגורליות. אין צפי לניצחון מפלגה אחת ברוב המושבים. השאלה המטרידה היא האם תצלח עלייתה של קואליציה יציבה שתוכל לתמרן בין הכוחות והאינטרסים המנוגדים שפועלים בתוך עיראק תוך כיבוש השד העדתי שפרם את המרקם החברתי ? בחירות אלה יכריעו במידה לא קטנה גם את דמות המפה האזורית וישראל בתוכה

פורסם במעריב 6/5/2010-הכישלון של חמאס

בתקשורת הערבית לועגים לנשק החדש של הארגון: סרטים מצוירים. הפרשנים מזכירים לתושבי עזה את המחיר שאותו הם משלמים על פעולותיו

חמאס מוצא עצמו מותקף שוב בתקשורת הערבית. אין זו הפעם הראשונה, והפעם הלעג מופנה כלפיו ביתר שאת. הסיבה היא הנשק החדש שבו הוא תוקף את ישראל: סרטים מצוירים, כפי שמכנה אותם הפובליציסט עבד אל-רחמן אל-ראשד בעיתון "א-שרק אל-אווסט". לאחרונה הפיץ חמאס בישראל סרטון מצויר על גלעד שליט במטרה לסחוט רגשות מהציבור הישראלי ולהגביר את הלחץ על ממשלתו.

הסרטון הזכיר לאל-ראשד את המהלך הפתטי של שליט עיראק לשעבר סדאם חוסיין במלחמת המפרץ, שניסה להכשיל את המתקפה נגדו באמצעות דעת הקהל במערב. סדאם הצטלם אז עם ילד קטן כשהוא מלטף את ראשו. תמונה מחליאה שזכורה לנו היטב, המייחסת נאיביות יתר לעולם המערבי. הכותב תוהה אם ישראל תשלח סרטון תשובה המראה את אנשי חמאס מתהלכים ברחובותיה הריקים של עזה, כשהציבור גווע ברעב ובצמא.

לא נעלם מעיני הערבים שהמצב שבו שרויה רצועת עזה הוא תוצר של מדיניות כושלת של חמאס, שלא מצליח להגיע להישגים גם במו"מ עם ישראל על שחרורו של שליט. לפי "א-שרק אל-אווסט", ישראל הפיקה את מלוא היתרונות מהתמשכות המשא ומתן לאורך שנים, אך בינתיים תושבי עזה משלמים מחיר כפול - הן מבחינת אספקת המזון והדלק הנשלטת על ידי ישראל, והן מבחינת ההתדרדרות במצבם של התושבים בגלל מדיניות חמאס. משתמע לעתים, גם מתוך תגובות הקוראים הערבים, שהשגת שלום בין חמאס לפת"ח קשה לא פחות מהשגת שלום בין ישראל לפלסטינים.

יחסי חמאס עם חיזבאללה ואיראן הם סדין אדום בעיני מרבית הערבים. חמאס נחשב לכלי שרת בידי השניים על חשבון האינטרס הערבי. בימים האחרונים איראן מהווה מושא להתקפות מילוליות מצד בכירים ערבים, כגון שר החוץ המצרי אבו אל-ריט בביקורו בלבנון בשבוע שעבר. אך הגדיל לעשות שר החוץ של אמירויות המפרץ, השייח' זאיד בן סולטאן. בביקורו לפני כשבוע אצל אבו מאזן ברמאללה הודיע לאיראן כי הוא רואה את טהרן, המחזיקה בשלושה איים במפרץ הפרסי, כמדינה כובשת המשתווה לכל כיבוש של אדמה ערבית באשר היא, סורית או פלסטינית.

אמירה זו באה יום אחרי תמרונים שקיימה איראן במפרץ, שמהלכיהם היו מכוונים לשכנותיה הקרובות. הצהרה תקיפה זו של שר החוץ באה להשמיט את הקרקע מתחת לרגליה של טהרן. בעיני הערבים, איראן מנצלת בציניות את הבעיה הפלסטינית להשגת דריסת רגל ויוקרה בעולם הערבי, תוך רכישת שכירי חרב כגון חיזבאללה וחמאס להשגת השפעה במזרח התיכון - זירה שאינה אמורה להתערב בה.

הבעיה הפלסטינית אינה האיום הבוער בשטח כרגע. התרחיש הדרמטי שאליו מצפות מדינות ערב נמצא דווקא באיראן שסובלת מבידוד הולך וגובר, תוך ציפייה לעונשים קרובים מצד הקהילייה הבינלאומית - או לחלופין, מעשה איראני עצמאי העלול להזיק לה לא פחות. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.

רק נתניהו יכול- מעריב 21-4-2010

שפשפתי את עיני למראה המאמר שכותרתו הערבית "תודה לנתניהו" מפרי עטו של הפובליסיט , עבד אלרחמן אלראשד, בעיתון הפופולרי אלשרק אלאוסט, היוצא בלונדון .

אלראשד, שנמנה על האסכולה הערבית הליברלית, מנסה לפצח את חידת נתניהו. ההתנהלות של נתניהו, מעידה לדידו, על אחד משני דברים: או שנתניהו משמש סוכן חשאי בשרות מדינות ערב, או שהוא סובל מתסביך גדולה ונדמה לו שהוא יכול לעשות מה שעולה על רוחו.! בעיניו, נתניהו עלה על מסלול התאבדות ביחסיו עם ארה"ב, עם ההחלטה האחרונה לגרש אלפי פלסטינים בלתי חוקיים. לדעתו הגירוש הפעם הרחיק לכת, לא לפלסטין, אלא אל מחוץ לגבולות ישראל. וזאת, בהמשך לבניה על אדמה כבושה לפי תפיסת הקהילה הבינ"ל, המשך אכלוס עולים חדשים על אדמה פלסטינית ,גירוש אלפי פלסטינים וחיסול טרוריסטים. תמוה בעיניו, איך מנהיג ישראלי מרשה לעצמו להמשיך להביך את בת בריתו, ארה"ב, הלכודה במספר חזיתות: מול הטרור, האיום האראני, אלקאעדה, ונדרשת להרגעת הערבים והקהיליה הבינ"ל . הוא צופה שישראל תמצא עצמה בעין הסערה הבינ"ל. הפלסטינים נדרשים להסתפק בצפיה בתאטרון הטעויות הישראלי מול ממשל אובמה והדבר משרת בראש וראשונה את הצד הפלסטיני. על כן מגיע לנתניהו תודות..

לא נעלם מעיני האינטלקטואלים הערבים שהצד הפלסטיני איננו מגובש, דבר שמקשה עליו להיכנס לתהליך שלום. הליברלים הערבים קוראים את המפה הפוליטית בארצנו כך ששני המנהיגים הישראלי והפלסטיני יתקשו להתקדם במסלול שלום. בצד הפלסטיני, חילוקי דעות בין שני מחנות יריבים, ובצד הישראלי המגבלות הקואליצניות של ממשלת ימין.

אלראשד מצייר תסריט בלהות נוכח המדיניות הישראלית. לדידו, מדיניות זו מגבשת את העולם הערבי והאסלאמי לחזית אחת, כך שגם ארה"ב ואירופה תתקשנה להמשיך ולגונן על ישראל . אבל החמור מכך, שהעולם הערבי ימצא עצמו ללא יכולת להיאבק בכל האלמנטים הקיצוניים: אלקאעדה, הטרור, איראן, בגלל המניפולציה של הכעס שמעוררת מדיניות זו.

רוצה לומר שבמקום שנתניהו יאחד את העולם הערבי סביב אינטרסים משותפים עם מדינת ישראל, כגון מאבק בטרור, באיראן ובאלקעדה, נתניהו פועל נגד האינטרס הישראלי עצמו. תסריט האימים הזה מבטיח שכוחות הרשע ימשיכו להזין את מעגל הדמים בשנאה שמעוותת את החשיבה הבריאה בקרב הערבים, שידועים כרגשנים הרבה יותר מהישראלים. המדיניות הישראלית, המעניקה פרס לקיצונים שמצליחים, בניגוד לדת האסלאם, לשלוח ילדים ונשים לפוצץ עצמם כדי לפגוע באנשים, בבהמות ואפילו בארונות מתים, כפי שהתבטא לאחרונה אחד הפובליסטים הערבים. לא כולם מזילים דמעה על המצב שאליו נקלעה ישראל!!!