ותודה לחמידניג'אד

יש לפנינו מצב חדש, בו הצליח השטן מטהרן לאחד בין יריבים: מצד אחד ישראל, ומצד שני עיראק ויתר מדינות המפרץ והמדינות הערביות המתונות. סעודיה בונה גדר למנוע חדירה של אנשי אל-קאעידה לשטחה, וגם כוויית המתחמשת איננה שקטה לנוכח החתרנות האיראנית.

ישראל עדיין משמשת גורם הרתעה במפרץ, למרות שהרתעה זו נפגמה בעיני הערבים עקב מלחמת לבנון השנייה. בן שיחי, בקיא בענייני עיראק והמזרח התיכון בכלל, טוען שאיראן מכתרת את ישראל ואת עיראק בזרועותיה הארוכות. "לישראל אין ברירה אלא לתקוף את איראן ולגמד אותה", אמר, "כי ישראל חשופה עכשיו, יותר מתמיד, אל מול האיום האיראני, אם לוקחים בחשבון את הפוטנציאל ההרסני של אל-קאעידה שנמצא עכשיו בשלב ההתהוות".

ישראל חייבת לגשש בעדינות מתוחכמת, האופיינית לבזאר מזרחי, אחר נתיבים לעיראק, בניסיון לגבש ברית הגנה אל מול האיום האיראני. הדבר מחייב קודם כל הכנת קרקע מתאימה ויצירת תנאים נוחים עבור מדינות אלה לקיים מהלך כזה עם ישראל.

נוצר מפגש אינטרסים, המכתיב התנערות מהססמאות החלולות שהורגלו אליהם הערבים ואימוץ גישה אופרטיבית מונעת על ידי אינטרסים שיש בהם צורך קיומי. לטעמי יש מקום לפיתוח הבנות בשלב ראשון, בשאיפה להגיע לברית הגנה במפרץ - רעיון שכבר השמיע לפני שנה אמיר בחריין בפורום של הנסיכויות. זו אותה בחריין שמינתה יהודייה כשגרירה בוושינגטון.

מבחינת הערבים, אפילו הליברלים שביניהם, העולם מתייחס לישראל כאל חממה מוגנת כשמדובר במו"מ עם הפלסטינים: "אסור לפגוע בגבולות שלה". בעיני הערבים, הגיע הזמן שישראל תיחלץ מהעבר הטראומטי שלה ותעלה כיתה. להבנתם, ישראל היא כבר מדינה שמתקיימת בזכות עצמה, קיבצה את יהודי העולם אל חיקה והם מוגנים בתוך גבולותיה. ישראל חייבת ליטול על עצמה תפקיד חשוב כדי להחזיר את האיזון לאזור.

העוגה שמונחת עתה על שולחן השחקנים הנפגשים לשיחות שלום בוושינגטון היא גדולה יותר מכפי שהיא נראית. לא מדובר רק בעתיד ישראל והפלסטינים, אלא בעתיד ישראל וכל העולם הערבי המתון. אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3948927,00.html

המופע של נסראללה פורסם במעריב 16.8.2010

המופע של נסראללה

הלבנונים רואים בחקירת רצח חרירי הזדמנות למגר את הרציחות הפוליטיות במדינה, אבל מצד שני, אף אחד לא רוצה לעצבן את נסראללה

"אפילו סרט הודי משכנע יותר מההצגה של חסן נסראללה" - כך תיאר ד"ר אחמד מטר בעיתון הערבי "אילאף" את מסיבת העיתונאים המתוקשרת של מזכ"ל חיזבאללה לפני כשבוע. נסראללה ניסה להטיל על ישראל את החשדות ברצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי ב-2005. הדיווחים בתקשורת העולמית כי אנשי חיזבאללה חשודים במעורבות ברצח, עלולים לסכן את יוקרתו ואת עתידו הפוליטי של הארגון ושל העומד בראשו.

רבים בתקשורת הערבית זיהו סימני עצבנות וחששות אצל נסראללה, לא רק בשפת הגוף ובטון הדיבור, אלא גם באופן הצגת הטיעונים הקושרים את ישראל, כביכול, לחיסול. נסראללה כנראה קיבל את הציון הגבוה ביותר בניסיונו לגייס את דעת הקהל הלבנונית בעד החשדות נגד ישראל. זהו תכסיס מקובל הנפוץ במדינות ערב, שהרי אם אתה לא בעדנו - אתה נגדנו, ומי שטוען שישראל לא אשמה, משמע שהוא פועל לטובת האויב.

אולם הצגת המידע והאיומים המוסווים סייעו, ככל הנראה, רק במעט במסע יחסי הציבור של נסראללה. הפרשנים הערבים תיארו את ההצגה כפוליטית ויומרנית אחרי שמזכ"ל חיזבאללה בנה ציפיות גבוהות אך נכשל בגלל היעדר הוכחות וגיבוב של כמה נושאים שאינם קשורים זה לזה.

נסראללה הרוויח בעיקר זמן. נשיא בית הדין הבינלאומי דניאל בלמר פנה לאלתר לממשלת לבנון וביקש לקבל לבדיקה את החומרים שהוצגו במסיבת העיתונאים. שר במפלגת חיזבאללה הודיע שיעביר את החומרים בלי להתחייב על מועד. ייתכן כי בשל כך יידחה פרסום המסקנות עד השלמת בדיקת החומרים החדשים.

מלחמת ההישרדות של אל-חרירי

ד"ר מטר מציג שאלות רבות סביב נסיבות חיסולן של דמויות פוליטיות בולטות בעקבות רצח חרירי, אליהן לא התייחס נסראללה: מותו של שר הפנים הסורי ראזי כנעאן שבעה חודשים אחרי חיסול חרירי, ועימאד מורניה, ראש הביטחון של חיזבאללה, שנרצח באזור שעליו חולש המודיעין הסורי. בדברים אלה רומז מטר שסוריה הצליחה לתמרן בכישרון רב שלא ידבק בה אף חשד.

הלבנונים, ואולי כל הערבים, היו שמחים מאוד לו התבררו החשדות שמעלה נסראללה נגד ישראל כמבוססות מספיק כדי להציל את לבנון. המבחן שממתין ללבנון הוא הכרעה בין עשיית צדק ובין יציבות פוליטית. אמנם לבנונים רבים רואים בכך הזדמנות למגר את הרציחות הפוליטיות, אך ברור לכל שהחברה הלבנונית על כל חלקיה תלויה במוצא פיו של נסראללה, שהפך לשריף האמיתי בלבנון. הוא כבר הוכיח את יכולתו להביא חורבן והרס על מדינתו.

בימים אלה מועלים תרחישים רבים להצלת את עורו של נסראללה - לא מתוך אהבה אליו, אלא מחשש להרגיזו. לממשלת לבנון יש עניין בשמירת היציבות הפוליטית של הקואליציה בה שותף נסראללה. סעד אל-חרירי, ראש הממשלה הנוכחי, יודע שישראל אינה מעורבת ברצח אביו, אך הוא חייב ללכת על חבל דק שבו ימשיך במתן אמון בבית הדין הבינלאומי מצד אחד, ומצד שני יעמיד פנים שיש עניין ציבורי בחומרים החדשים שהציג נסראללה בכיוון ישראל. זו מלחמת ההישרדות שלו ושל ארצו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/145/232.html

אין סקס בגן עדן פורסם במעריב 28-7-2010

הם רואים במחבלים מתאבדים אויבים, ולא מפחדים לעסוק במין. על פסקי ההלכה האסלאמיים שרוב הסיכויים שלא שמעתם עליהם

הקלות הבלתי נסבלת שבה מופקים פסקי הלכה בעולם המוסלמי בשנים האחרונות הביאה את הסופר המצרי, סמי אלבחירי שמרבה לעסוק בסוגיות מוסלמיות הלכתיות מנקודת מבט ביקורתית וחילונית, ליצור מטבע לשון חדשה: פסקי הלכה טו-גו ( to go) . פסקי ההלכה מידיים וזמינים בכל עניין ובכל מקום, הנפוצים לא מעט בזכות המהפכה הטכנולוגית, ריבוי העוסקים במלאכה וזילות במעמד הפוסק המסורתי.

התקשורת הערבית עסקה בשבועות האחרונים בתיקון מהימים האחרונים של פסק הלכה משנת 2007. הוא מתיר לאישה, שימו לב, להניק גבר חמש פעמים. וההסבר: באסלאם, בדומה ליהדות, אסור לגבר ואשה בוגרים להתייחד בחדר סגור אם אינם נשואים. פסק ההלכה נועד לאפשר מדי פעם לנשים ולגברים להיות ביחד במצבים כאלו. ההוראה ההזויה הזאת הציתה את דמיונם וגם את חוש ההומור של רבים במדינות ערב. בתקשורת הקשו קושיות כגון: אישה שנמצאת עם קולגה בעבודה בחדר סגור, מאיזה שד היא אמורה להתחיל ההנקה ובאיזו צורה? עוד הערה מבדחת המליצה על ההנקה, פשוט כי חלב האם הוא החלב הכי בריא!

אבל לא כל פסקי ההלכה מעלים חיוכים. יש כאלה שהובילו להרג של עשרות אלפי אנשים חפים מפשע. חמאס השתמש לצורך מלחמתו בישראל בפרשנות המחודשת של הקוראן, המתירה התאבדות במלחמת קודש (ג'האד) נגד "הכובש הציוני".

בעידן התקשורת הגלובאלית, לא ניתן לכלוא רעיונות בחדרים סגורים. ואכן היה זה רק עניין של זמן עד שתופעת המתאבדים זלגה מישראל לעולם הערבי והאסלאמי. מתאבדים צמחו בפקיסטן, אפגניסטן, עיראק, סעודיה וירדן ועוד. נוכח האיום מבית, התגייסו מיטב המוחות והשייח'ים כדי להוקיע את תופעת ההתאבדות והלגיטימציה שניתנה לה ע"י ארגונים פנאטיים.

אחד הרעיונות שזרזו את התפשטות רעיון הג'יהאד היא 72 הבתולות שהפכו ל חלומו הרטוב של כל מתאבד. פסק הלכה חשוב בעניין זה פרסם שיח' פקיסטני, ד"ר מוחמד טאהר אלקאדרי האוסר על מוסלמים להתאבד גם למטרת מלחמת קודש. באומץ לב בלתי רגיל, במסיבת עיתונאים מתוקשרת בלונדון, לפני כמה חודשים, כינה השייח' את הטרוריסטים "אויבי האסלאם" וקבע שהמתאבדים מקומם בגיהינום. פסק ההלכה שכתב השתרע על מאות עמודים.

מנהל מרכז המזה"ת ללימודים אסטרטגיים ומשפטיים בערב הסעודית פרסם לאחרונה מחקר שבו הוא מודיע, באופן חד משמעי, שאין סקס בגן עדן, כי התענוג בגן עדן איננו תענוג פיזי של חושים אלא של ערכים.

אלבחירי שנמנה עם הכותבים הקבועים של אילאף, אתר האינטרנט הערבי הפופולארי, מדבר על חשיבות המין בחיי הפרט. הוא כותב שמזון ומין הם שמניעים את החיים ולכן אין זו בושה לדון בחברה הערבית בנושאים אלה. דיון פתוח עשוי לנטרל את הפתיל של כיבוי תשוקה מינית דרך התאבדות.

אחרי צלילה בעולם של פסקי הלכה מוסלמים, נראה לי שיש כר נרחב ללמוד מתוכם על כלים חשובים להסברה הישראלית בעולם, מחד גיסא וחיזוק הגורמים החיוביים בעולם האסלאמי מאידך גיסא. לא כל המוסלמים נגדנו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/137/948.html?hp=1&loc=30&tmp=7556

 

פורסם ב13/7/2010 במגזין למזרח התיכון -בין משט למשט - סיוע ישראלי לפליטים הפלסטינים בלבנון

רוח המשט עדיין מפעמת בלב העולם הערבי. לפני 4 ימים הודיעה עוד ספינת עם 2,000 טון של מזון ותרופות על כוונתה להפליג מיוון לחופי עזה. הפעם, היוזמה באה מבנו של שליט לוב מועמר אל-קדאפי, סיף אל-אסלאם, אך בשם אגודת-צדקה שכביכול איננה קשורה ללוב הרשמית. כדי לזכות בתשומת-לב ציבורית, הפך המשט לבמה האופנתית החדש שבאה להחליף את כיכר השוק של פעם. עם ריבוי הגורמים המתנדבים לעזור למצוקת הפלסטינים בעזה, מתברר שהפלסטינים במחנות הפליטים בלבנון הם אלה שזקוקים לסיוע. עיתון אל-חיאת היוצא לאור בלונדון מצטט את מוניקה, פעילה אירופאית בסוכנות הסעד במחנות הפליטים בלבנון, שהביעה תדהמה מריבוי הגורמים החפצים בהגשת סיוע לפליטים פלסטינים בעזה. היא שאלה את הלבנונים בתום: "למה אתם אוהבים את הפלסטינים בעזה ושונאים את הפלסטינים שלכם

לאחרונה מתנהל דיון ערני בתקשורת הערבית סביב זכויות הפליטים הפלסטינים בלבנון. הסוגיה עלתה לכותרות עקב הצעה של חבר הפרלמנט ומנהיג הדרוזים בלבנון ואליד ג'ונבלט להעניק זכויות שוות לפליטים הפלסטינים בלבנון. אומנם עפ"י פרשנים ערבים, מאחורי ההצעה יש כוונות קנטרניות, בעיקר כדי להביך את הנוצרים מחד גיסא ולשגר מסר חנפני לפטרון החדש מדמשק מאידך. במסגרת הדיונים שאמורים להתחדש ב-15 ביולי 2010 במליאה, הציע חבר פרלמנט אחר נוסחה הבאה: "זכויות, שוות חובות", שלפיה הפלסטינים ימסרו את נשקם לממשלת לבנון לפני קבלת הזכויות המבוקשות. אומנם ההצעה מדברת על מחווה אנושית, אך לא ניתן להתעלם מההיבטים הפוליטיים. בלבנון מתקיים מרקם אתני מאוד עדין בין 11 קבוצות נוצריות ו-5 פלגים מוסלמים. הענקת אזרחות לפלסטינים נתפסת בהכרח דרך הפריזמה הפוליטית הלבנונית. השיעים מתנגדים לכך משום שהפלסטינים עלולים להוסיף משקל דמוגרפי ללבנונים הסונים. הנוצרים חוששים שמשקלם של המוסלמים יועדף בחלוקת העוגה הלאומית.

כידוע, הפלסטינים לא טמנו את ידם בקלחת הפוליטיקה ושימשו זרוע ארוכה של השכנים ופלגים אחרים בלבנון. הם הקימו את "הפתח-לנד" בצפון-לבנון וכרתו בריתות - דבר שהביא למלחמת-אזרחים שהתפרצה ב-1976 ונמשכה 13 שנה. לבנון, בגלל חולשתה הפנימית, הפכה לטרף קל של התערבות חיצונית ובעל-כורחה הפכה למדינת-עימות פעילה עם ישראל. אין ספק שמצב זה מזין את חשדנותם של הלבנונים ששילמו מחיר כבד עבור נוכחות הפלסטינים.

הויכוח בעיתונות מתמקד בצידוקים להענקת אזרחות או "תושבות" מבלי שהדבר יפגע ב"זכות השיבה" של הפלסטינים. המטרה העיקרית היא להעניק לאותם פליטים תחושת כבוד שלפחות תסייע בידם להחזיק מעמד עד שיימצא פתרון כולל של "הבעיה הפלסטינית". לפי סקר של מכון "זיתונה", העמדה הרשמית של מרבית הקבוצות המרכיבות את הפליטים הפלסטינים בלבנון היא סירוב מוחלט לקבלת אזרחות.

אולם, הפלסטינים מצדם ממשיכים לשלם מחיר כבד בהיותם חסרי כל זכויות. שורה של מגבלות חלות על הפליטים. מוטל איסור על הכנסת חומרי בניין למחנות הפליטים - ומה שנחרב אסור שיבנה מחדש. פלסטינים לא יכולים לרכוש קרקע או להחזיק בבעלותם רכוש אפילו אם הוא הוענק בירושה. על הפלסטינים נאסר לעסוק ב-72 מקצועות, בהם רפואה, רוקחות, ראיית-חשבון, הנדסה ועוד. כך שיש יחס הפוך בין רמת השכלה לרמת תעסוקה. הדבר מסייע בהכרח לבריחת משכילים מתוסכלים לארצות ידידותיות יותר. המצדדים בהענקת זכויות אזרחיות לפלסטינים רואים בהן הכרח קיומי להקל על מצוקתם של הפליטים והפיכתם לאנשים חיוביים יותר מבחינת המדינה המארחת במקום ממורמרים בשוליים. לטענה זו נלווה מחיר כלכלי של כדאיות משום שהם יפסיקו להוות נטל על ממשלת לבנון. חששם של המתנגדים להענקת אזרחות מתמקד בכך שמתן זכויות שוות עלול למסמס את "זכות השיבה". פלסטינים שנקלטו בארצות סקנדינביה וארה"ב הצליחו להשתלב ולהגיע לעמדות מפתח. יחסם של מדינות אלה היה טוב יותר מיחסם של מדינות-ערב לבני עמם הפלסטינים. עפ"י החלטת כנס שרי-החוץ הערבים בקזבלנקה משנת 1965 המדינות המארחות אמורות להתייחס לפלסטינים כאל נתינים זרים ממדינות-ערב בכל הנוגע לשהותם ונסיעותיהם, וזאת על-מנת לאלצם להמשיך ולהחזיק באזרחות פלסטינית.

ד"ר אחמד אבו-מטר, פלסטיני המתגורר באוסלו שהצליח לצאת מעזה ולבנות לעצמו קריירה אקדמית, מלין על המוסר הכפול של אותם פלסטינים שקיבלו אזרחות במקומות אחרים ונהנים מזכויות מלאות בארצות המערב, אך הם מתנגדים למתן אזרחות לאחיהם במדינות-ערב, שממשיכים לסבול מתנאי מחיה קשים. הוא תומך במתן זכויות ואזרחות למי שחפץ בכך בקרב הפלסטינים, תושבי מחנות הפליטים עד להבשלת "זכות השיבה" במקרה הטוב. לדידו, אחרי יותר משישים שנות פליטות, "זכות השיבה" לא נראית באופק. גם במידה ואכן תכיר ישראל ב"זכות השיבה" לפלסטינים, הוא מטיל ספק בכך שקרוב לשני מיליון וחצי הפלסטינים שיושבים בירדן או מיליון ורבע שנושאים אזרחות מערבית ימהרו להתדפק על דלתות הגדה-המערבית ועזה. לדבריו, אלפים כאלה שבו למקומותיהם מאז 1993 והם עדיין בלי אישורי-שהייה רשמיים מישראל. יתרה מזו, הוא טוען שלו ניתנה האפשרות לפלסטינים בגדה ובעזה לצאת לארץ מערבית שמוכנה להעניק להם זכויות אזרחיות, הרי רבבות כבר היו עומדים בטור לשגרירויות גם בשל הפילוג והלוחמה בין חמאס לפתח בשלוש השנים האחרונות - שסיומו נראה רחוק אפילו מהשיבה לפלסטין. אך אם יש ויכוחים בסוגיה הזו, אזי השאלה היא "באיזו מידה האזרחות והתושבות פוגעת בזכות השיבה?". כולם מסכימים שזכות זו נראית רחוקה מאי פעם אם בכלל. המתנגדים אף חוששים מפתרון אמריקאי כפוי של בעיית הפליטים הפלסטינים על חשבון לבנון, וזאת למרות העובדה ששגרירות ארה"ב בלבנון הודיעה על מחויבות אמריקאית להתנגד לכל פתרון שיקפח את הריבונות הלבנונית.

המודל של ספינה לובית בעלת דגל מולדבי, היוצאת מיוון יכול לשמש את ישראל כמודל לחיקוי. נוכח המצוקה במחנות הפליטים בלבנון, אני מציעה שישראל תשקול משלוח ספינה עם מצרכים חיוניים לנזקקים. כפי שלוב מתנערת מאחריות על היוזמה למשלוח ספינת "אמל" בטענה שמדובר ביוזמה ציבורית של "אגודת צדקה", כך יכולים ארגוני הסיוע הישראלים לארגן ספינה בעלת זהות זרה ועל סיפונה יצורפו ח"כים ערבים ויהודים. ניתן גם להזמין טורקים פעילים בארגונים אזרחיים ונציגי אונר"א, סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים, להצטרף ליוזמה. כך נוכל לעשות מחטף ליוזמות המתגלגלות למפתננו. זו גם מחווה לטורקים על "עוגמת הנפש" שנגרמה להם מהמשט של ה-31 במאי 2010 - אך זו תהייה בעיקר מחווה אנושית יוצאת-דופן כלפי הפלסטינים שבאמת זקוקים לסיוע.

--

http://www.mideast.co.il/p-2_a-343/

פורסם במעריב 14/7/2010 -להם לא מגיע משט

ספינה עם 2000 טון סיוע הומניטארי עושה את דרכה לחופי עזה. הפעם היוזמה באה מבנו של שליט לוב מועמר אלקדאפי, סיף אלאסלאם. אך דווקא בשבועות האחרונים ,מתברר, שהפלסטינים במחנות הפליטים בלבנון הם אלה שזקוקים לסיוע. עיתון אלחיאת היוצא לאור בלונדון מצטט פעילה אירופאית בסוכנות הסעד במחנות הפליטים בלבנון, מוניקה שהופתעה מהמאמצים הלבנונים לשגר ספינה סיוע לעזה. שאלה את הלבנונים בתום :" למה אתם אוהבים את הפלסטינים בעזה ושונאים את הפלסטינים שלכם

לאחרונה מתנהל דיון ערני בתקשורת הערבית סביב זכויות הפליטים הפלסטינים בלבנון. הסוגיה עלתה לכותרות עקב הצעה של חבר הפרלמנט הדרוזי וליד ג'ונבלט להעניק זכויות שוות לפליטים הפלסטינים בלבנון. אומנם עפ"י פרשנים ערבים, מאחורי ההצעה יש כוונות קנטרניות. בלבנון מתקיים מרקם אתני מאוד עדין בין 11 קבוצות נוצריות ו- 5-פלגים מוסלמים. הענקת אזרחות לפלסטינים נתפסת בהכרח בהקשר פוליטי במקום אנושי. השיעים מתנגדים לכך כי הפלסטינים עלולים להוסיף משקל ללבנונים הסונים. הנוצרים חוששים שמשקלם של המוסלמים יועדף בחלוקת העוגה הלאומית.

כידוע הפלסטינים לא טמנו את ידם בקלחת הפוליטיקה ושימשו זרוע ארוכה של השכנים או פלגים אחרים בלבנון. הקימו את הפתח-לנד וכרתו בריתות שהביאו למלחמת אחים שפרצה ב 1976 ונמשכה 13 שנה. אין ספק שמצב זה תרם לחשדנות בקרב הלבנונים ששילמו מחיר כבד עבור נוכחות הפלסטינים

אך הפלסטינים מצדם ממשיכים לשלם מחיר כבד בהיותם חסרי כל זכויות. שורה של מגבלות חלות על הפליטים. הכנסת חומרי בניין אסורה כניסתם למחנות הפליטים ומה שנחרב אסור שיבנה. פלסטינים לא יכולים לרכוש קרקע או להחזיק בבעלותם רכוש אפילו אם הוא ירושה . 72 מקצועות אסור לפלסטינים לעסוק בהם, מתוכם רפואה, רוקחות ראיית חשבון, הנדסה וכו".

ד"ר אחמד אבו מטר, פלסטיני המתגורר באוסלו, שנמנה עם אלה שהצליחו לצאת מעזה ולבנות לעצמו קריירה אקדמית, מלין על כך שמדינות ערב ממשיכות להשתמש בזכות השיבה כעלה תאנה להמשך הקיפוח של הפליטים הפלסטינים מזכויות אנושיות בסיסיות. אבו מטר תומך במתן אזרחות אד - הוק, עד להבשלת זכות השיבה, אם בכלל. לדידו, אחרי יותר משישים שנות פליטות, זכות השיבה לא נראית באופק. גם במידה וישראל תכיר בזכות השיבה לפלסטינים, הוא מטיל ספק בכך שקרוב לשני מליון וחצי הפלסטינים שיושבים בירדן או מיליון ורבע שנושאים אזרחות זרה ימהרו להתדפק על דלתות הגדה המערבית ועזה. לדבריו, אלפים כאלה שבו למקומותיהם מאז 1993 והם עדיין בלי אישורי שהיה רשמיים מישראל. יתרה מזו, הוא טוען שלו ניתנה אפשרות לפלסטינים בגדה ובעזה לצאת לארץ מערבית שמוכנה להעניק להם זכויות אזרחיות, הרי רבבות כבר היו בטור לשגרירויות זרות!

לאור מצבם הקשה של הפליטים בלבנון אני מציעה לשקול שיגור ספינת סיוע הומניטארי. על הסיפון יצורפו ח"כים ערבים ויהודים במחווה אנושית יוצאת דופן כלפי הפלסטינים שבאמת זקוקים לסיוע

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/132/433.html?hp=1&loc=33&tmp=8475

מפריחי היונים ומפריחי הסיסמאות- פורסם במעריב 15/6/2010

כשגרנו בשכונת בתאוין בלב בגדד, שימש אותנו בית דו קומתי עם 2 גגות, עליון ותחתון. העליון שימש להורים לשינה בלילות הקיץ החמים והתחתון שימש אותנו, הילדים. הגג העליון שימש נקודת תצפית על מפריח היונים שמראהו חקוק בזיכרוני בטרם התוודעתי לספרו הנפלא של אלי עמיר. מפריח היונים נהנה מכושר תמרון מעולה, מעשה לוליינות במהלכו יירט לחיקו יונים לא לו. לא ייפלא איפה שמפריח היונים היה משולל כל אמינות ,עד כדי כך שעדותו בבית משפט הייתה פסולה עוד בימי המישנה.

השבוע, תמונה זו עלתה בזיכרוני שוב ושוב עקב הפרחת ההצהרות שיצאו מאזורנו, לשגר ספינות לעזה לשבור את המצור. וזאת לאחר שהתברר, שהירתמותה של תורכיה למשט, הפכה למודל מוצלח לקצור תהילה ולזכות בנקודות זכות תוך פרק זמן קצר. נסר אללה ובעקבותיו איראן מיהרו לנדב ספינות למסלול עזה, אך הדבר נדחה באלגנטיות ע"י החמאס. החמאס יודע ששניהם בסה"כ נהנים מאמינות דומה למפריחי היונים בבגדד. הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון על איראן מקשות אף יותר על ביצוע משט ראוותני. בדיקת תכולת הספינה הפכה לתנאי בל יעבור. לא נשכח הבידוד ממנו סובלת איראן בעולם, כך שחסימת דרכה של ספינה איראנית ע"י ישראל לא תגרום לאף מדינה מערבית להזיל דמעה.

לצד הנזק התדמיתי שהמשט הסב לישראל, מסתמנת תובנה חדשה בקרב העולם הערבי. בניגוד לתיאוריה הגורסת רק כוח יביס את ישראל, לפנינו חוויה חדשה. להבנת הערבים פסיפס של פעילי שלום מכל העולם הצליח להבקיע מה שלא עשו כל הסיסמאות, טילי הסקאד ,שפת האלימות והאיומים של נסראללה ואחמדי נג'אד ומדיניות ההימנעות של סוריה. בשאר אסד הפריח תמיכה בלתי מסויגת במאמציה של אנקרה לחולל צדק ולגרום לכך שישראל תבוא על עונשה לדבריו.

עם שוך הרטוריקה סביב האירוע המתגלגל של המשט, עולה מחדש וביתר שאת עניין איחוד השורות בין פתח לחמאס. בעיני הפתח הוא אף חשוב בכמה מונים משבירת המצור על עזה. בינתיים הודיע מזכיר הליגה הערבית, עמר מוסא, על כוונתו להגיע לעזה אחרי ביקורו באנקרה. הוא מזהה הזדמנות פז להוביל סולחה ולרשום הישגים במגרש שמצרים לא יכלה לו עד כה. זו העונה בה מתייצבים מפריחי ההצהרות בתקווה לרשום נקודות זכות בשטח ההפקר.

פרשנים ערבים לא החמיצו את ההזדמנות לנגח את הרדיקלים המוסלמים ומפריחי הסיסמאות, שמדברים דיבורי סרק, והוליכו את עמי האזור אל אשליות במקום ניצחונות. מקומם של החמאס ונסראללה לודאי לא נפקד. לפנינו אירוע מכונן שעוד יחלחל לתודעה הערבית. ישראל תמצא עצמה אל מול סוג חדש של התמודדות המצריך דפוס חשיבה שונה מהדפוס הצבאי שהורגלנו אליו ב 60 שנים האחרונות. אז אולי מהעז עוד יצא מתוק.