‏הצגת רשומות עם תוויות בעיה פלסטינית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בעיה פלסטינית. הצג את כל הרשומות

אין אופציה ירדנית - מעריב 22/6/2010


פתגם עראקי אומר :" אני מדבר אליך ביתי, אך את דברי מכוון לכלתי''. המחשה לביטוי ניתן למצוא בנאום לאומה שנשא המלך עבדאללה, מלך ירדן, לפני כעשרה ימים, לרגל יום הצבא הירדני. במהלך הנאום שהוקדש בעיקרו לנושאי פנים, חזר המלך שמונה פעמים על המילה "אחדות". המקבילה הישראלית למילה ביטחון בנאום של מנהיג ישראלי! על פניו, הנאום נועד לתושבי ירדן שחלקם הגדול ממוצא פלסטיני. אך,לאמיתו של דבר, נושא "האחדות" היה מכוון לא פחות לפלסטינים בגדה המערבית ולישראלים.

המלך שלל מכל וכל את האופציה הירדנית, אותה אופציה שקיווה לטפח אריאל שרון כפתרון לבעיה הפלסטינית, באומרו:" לא משנה באילו נסיבות, לא נסכים לאף פתרון של הבעיה הפלסטינית על חשבון ירדן. לירדן לא יהיה כל תפקיד בגדה המערבית ". יחד עם זאת הבטיח המלך לא לנטוש את החובה ההיסטורית של ירדן לתמיכה בפלסטינים עד שיקימו את מדינתם על אדמתם,כדבריו. פתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחידי המקובל על ירדן.

המלך עבדאללה אף נזקק להביא לנו תזכורת ממשנת אביו, המלך חוסיין, שנטל על עצמו לפרק את הקשר האדמיניסטרטיבי והחוקי עם ההגדה המערבית ב- 1988. להל"ן התזכורת: " כל מי שמנסה לשחק באחדות הלאומית או להזיק לה , הוא אויבי עד יום הדין, והוא גם אויב של עבדאללה (הבן של חוסיין) ואויב של כל ירדנים" . האופציה הירדנית צפה ועולה כשהשיחות עם הפלסטינים נקלעות למבוי סתום.

ולמה אני בעצם מביאה את דבריו של המלך? מפני שהתקשורת הישראלית נשאבה לסערת המשט והשלכותיו, מבלי להעניק תשומת לב לדברים החשובים שלפנינו. צמרת המדינה כנראה אף היא שקועה, והחמיצה הזדמנות להפיג חששותיו של המלך בהכרזה ברורה שהאופציה הירדנית מתה מזמן. פתרון שתי המדינות כבר זכה לגושפנקה בינ"ל ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור גם בנושא עזה. ניסיון אומלל בכיוון הזה נעשה ע"י שר התחבורה, ישראל כץ. השר קרא למצרים לאחרונה, להסדיר את העברת הסחורה הימית לרצועת עזה מנמל פורט סעיד שבמצרים, ואת האווירית - דרך נמל התעופה של קהיר. למה? כדי להימנע מהתרת הסגר על עזה. אומנם עזה הייתה באחריותה של מצרים עד 1967 ,אך תוצאות מלחמת ששת הימים הביאו לכך שהנדוניה של מצרים תעבור לישראל!! הדבר האחרון שמצרים רוצה לשמוע עליו בעיתוי הנוכחי הוא שוב קבלת אחריות על עזה. הדבר עלול לחבל במאמציו של מובארכ להעברה חלקה של השלטון לבנו ג'מאל. מצרים רואה בישראל אחראית על עזה.

חובה עלינו לגלות רגישות כלפי הצרכים של שתי השכנות בכל פתרון עתידי לבעיה הפלסטינית. קונפדרציה עם ירדן ואופציה ירדנית מקומן בספרי ההיסטוריה.כמו שאומרים בערבית אללי פאת מאת, כלומר מה שהיה היה.

עם הבעיה הפלסטינית אי אפשר לקנות במכולת

אימה, זמרת כוויתית, שרה במועדון סטודנטים שירים במבחר שפות, ובכללם את השיר הבה נגילה. אלערביה, שנחשבת תחנת טלוויזיה מתונה יחסית, עוררה מהומה גדולה סביב הכוונה המסתתרת מאחורי ביצועו של שיר עברי.


בזכות "יו טיוב", יכולתי בפעם הראשונה לצפות בצעירה ערביה בעלת מראה יאפי, המצהירה בנונשלנטיות כי הבעיה הפלסטינית אינה מעניינת אותה: "ומי אמר שפלסטין היא הבעיה של כל העולם? כך, חד וחלק, ללא שום צורך בתירוצים או בהתנצלויות.


לכוויתים יש כידוע חשבון ארוך עם הפלסטינים עוד מתקופת מלחמת המפרץ, שבה צידדו הראשונים בעיראקים, למרות העובדה שרבבות מהם הוציאו את לחמם מכווית. הם ירקו בצלחת שממנה אכלו. מעבר לכך, עמדתה של הזמרת משקפת הלך רוח השורר בקרב שכבת המשכילים הצעירה הצומחת בארצות ערב, אף כי לא בקצב שהיינו מקווים לראותו. החידוש בדבריה של אימה טמון בעובדה שאזרחית כוויתית העזה להפר את כלל האחדות של תמיכה בלתי מסויגת בפלסטין, שהעולם הערבי מנסה להפגין בפומבי. אימה הוכיחה כי בעולם הערבי, תהום מפרידה בין פומביות לפרטיות. בראשונה אין קשר בין הטקסט לסב-טקסט. מדובר במס שפתיים בלבד.


העולם הערבי עסוק עד למעל הראש בבעיות משלו, אך לעולם לא יישמע מכיוונו רמז להתנערות מן הבעיה הפלסטינית. הפלסטינים, בהיעדר מנהיג חזק, פוזלים לעבר מדינות ערב לקבלת גיבוי למאבקם הלאומי. אך הם יודעים היטב שלא משם תצמח להם ישועה. זו תבוא רק לאחר שידוד מערכות פנימי. ואולי ההצהרה ששחרר סאאב עריקאת, יו"ר המשלחת הפלסטינית למו"מ, מרמזת לראשיתה של תודעה בוגרת יותר. "אם אנחנו הפלסטינים לא נעזור לעצמנו, איש לא יוכל לעזור לנו", אמר עריקאת במצרים, כשהוא מכוון לאחדות השורות הפלסטיניות, בראש ובראשונה בין פתח לחמאס.


בהקשר זה, מעניין לקרוא את מאמרו של טארק אלחמיד, פובליציסט ועורך העיתון הפופולרי "א-שרק אלאוסט", שאינו חוסך את שבטו מחמאס. במאמר קורא אלחמיד לארגון ללמוד מן הציבור הישראלי, שלמרות כל חילוקי הדעות, הסקנדלים והשחיתויות, הוא מיטיב להתלכד סביב האינטרסים שלו. בדרך כלל, אומר אלחמיד, האויב מאחד את הכוחות. כך גם בישראל. אבל אצל הפלסטינים, קורה ההיפך מזה. איך יכול להתקוטט על שליטה מי שאין בידו השליטה על גורלו? איך אפשר לחולל הפיכה במקום שעדיין לא זכה אפילו לעצמאות?


אין קיצורי דרך אל פתרון הבעיה הפלסטינית. בראייתו של טארק אלחמיד, חמאס שהרים את הנשק נגד הפתח והפך לכלי משחק בידי איראן וחזבאללה, צריך ראשית לכול להתעלות על עצמו וליטול יוזמה ואחריות לפתרון סכסוכו שלו עם הרשות הפלסטינית. לדידו של אלחמיד, נוצרה עכשיו הזדמנות היסטורית, שאסור לפלסטינים להחמיצה, משום שבה חברו יחד אלמנטים חשובים ביותר: אמונתו השלמה של ממשל אובמה כי הביטחון הלאומי האמריקני תלוי בפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי; המשבר בין ארה"ב לישראל; ומעמדה הרעוע של ישראל בזירה הבינלאומית, שבה מופנית אליה האצבע המאשימה.